חזון ומעש: סיפורה של משפחת סלומון (צורף)

2011-2013

אוצרת: אורה פיקל-צברי

בראשית המאה ה-19, חלה התעוררות משיחית בעולם היהודי ואלפי יהודים החלו לנהור לארץ ישראל, מתוך אמונה לביאת המשיח בשנת הת"ר (1840).

בשנים 1808-1813 הגיעו מרחבי ליטא לארץ ישראל 511 נפשות מתלמידי הגר"א  ובני משפחותיהם.

משפחות אלו ,שהגיעו ארצה מתוך בחירה אידיאולוגית, היו מהעילית של יהדות ליטא.

תלמידי הגר"א בלטו בייחודם בקרב העולים:

בניגוד לעולים שהגיעו ארצה תוך המתנה פאסיבית לביאת המשיח, תלמידי הגר"א דגלו בעשיה אקטיבית.

העלייה לארץ נועדה על מנת ליצור תשתית יישובית, קידום תהליך קיבוץ הגלויות ובעקבות כך לפתוח את תהליך הגאולה של עם ישראל.

הגר"א (הגאון ר' אליהו מווילנה – 1720-1797), בכוח סמכותו הדתית והכריזמטית , טווה דרך חדשה לגאולה: גאולה הדרגתית הנובעת מעליה לארץ ישראל, הפרחת השממה ובניין ירושלים.

בהושענא רבה תקע"ב (1811) לאחר חודשי נדודים ארוכים בדרכים הגיע הראש"ז צורף עם אשתו חעסע ושלושת בניו :מרדכי, יצחק ומשה לעכו.

הראש"ז דגל ופעל להשגת המטרות שהציבו לעצמם תלמידי הגר"א ללא לאות, וכן בניו ובני בניו אחריו.

התערוכה התמקדה בחזון ובמעש של הראש"ז וצאצאיו :החלום של תקומת ישראל בארצו והדרכים להגשמתו באמצעות בניין "החורבה" וירושלים, בניין הארץ ,התוויית התשתית לחיים יצרניים ותרומה לקהילה.